שו"ת קורונה

12.5.20

ברור שאנו נמצאים במצב של סכנתא חמירא מאיסורא, ועל כן נדרשת זהירות ואחריות גדולה לשמור על עצמנו ולהקשיב להוראות. אך בהסטוריה שלנו היו מצבים שבהם דווקא, ולמרות המצב בו העמידו אותנו ,לא ללמוד תורה ולא להקהיל קהילות ברבים, עשינו זאת ביתר שאת למרות הסכנה שבדבר. אם כן, איפה עובר הגבול של פיקוח נפש לעומת שמירה על נשמת חיינו, לימוד תורה ברבים, תפילה במנין וכדומה? וכן ברור שאם יגידו לנו שמסוכן לגור בארץ ישראל, לא נשמע לו.

שאלה:

אין להסתכן כדי לקיים מצוה. הגדר הוא האם הנזק שכיח או לא. פסחים ח. ואין על זה מצות מסירות נפש. אבל בשעת הגזרה, יש מסירות נפש, אפילו על שרוך נעל. וכן על ארץ ישראל, יש מצות מסירות נפש.

הרב שלמה אבינר

תשובה: